<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן שי"ט</h1>
<h2>דף ב:</h2>
הא דאמרי' בפר' קדשי קדשים [זבחים נ"ט ע"ב] אמר לו ר' יוסי והלא כבר נאמר את קלעי החצר ואת מסך שער החצר מה משכן עשר אמות אף מזבח עשר אמות. נר' בעיני דלא גרסי' ואומר קלעים חמש עשרה אמה אל הכתף. אלא ה"ג קלעים חמש עשרה אמה ולא יותר. וה"פ מזבח היה עשר אמות וקלעים חמש עשרה אמה היו. ולאו אקרא דקלעים חמש עשרה אמה אל הכתף קאי דההוא ודאי ברוחבא הוא. ומה ת"ל וקומה חמש אמות דכתי' גבי קלעים משפת מזבח ולמעלה. דאי אקרא קאי הוה ליה לתלמודא למימר ור' יהודה ההוא ברוחבה (כתב) [כתיב]. אלא בין ר' יוסי ור' יהודה ההוא ברוחבא מוקי. ובבריתא דמלאכת המשכן ראיתי (ולא) [דלא] גרסי' ואומר קלעים חמש עשרה אמה אל הכתף כלל. ופיר' הוא בספר האי ואומר ואל הכתף. וההי' דאמרי' בריש עירובין הכי מיפרשא לפי שטה זו. בין לרבנן ובין לר' יהודה. וה"ג לה בין לרבנן בין לר' יהודה (דילפי) [לילפי] מפתח שערי החצר דכת' אורך החצר מאה באמה ורוחב חמשים וגו' וכת' חמש עשרה אמות אל הכתף וכת' ולכתף השנית כו' מה להלן חמש ברוחב עשרים אף כאן חמש ברוחב עשרים פתח שער החצר איקרי פתח סתמא לא איקרי. וקרא דושחטו פתח אהל מועד לאו עליה קאי. ואיב' אימא קלעים חמש עשרה אמה בגובהה וקומה חמש אמות משפת קלעי' ולמעלה. כך עיקר הגירסא. וה"פ בין לרבנן בין לר' יהודה דילפי מושחטו פתח אהל מועד לילפי מפתח שער החצר דההוא באהל מועד הוה דעיקר פתח ממשכן גמר'. ומפתח המשכן גופיה לא מצי פריך דלא הוה דומיא דשאר פתחים דכל הדופן שלפניו היה פרוץ. ובעל כרחך אי מהתם הוה מצי למילף בגדול הוה ליה לשעורי. דכת' אורך החצר וכו' מה להלן חמש ברוחב עשרים ולימא מבוי שהוא למעלה מחמש (ומעט) [ימעט] והרחב מעשרים אמה ימעט ועיקר פירכא משום גובהה נקט דרחב עשרים לאו פירכא מעליא היא דאדנים ועמודים עדיפי בצורת הפתח. ומשני פתח שער החצר איקרי פתח סתמא לא איקרי. וקרא דושחטו פתח אהל מועד (ו)לאו עליה קאי. ואיב' אימא לרבנן קא משני הא ואיב' אימ' קלעים חמש עשרה אמה בגבהה כדקיימא לן בזבחים. דקומה חמש אמות דכת' מסך הפתח בקלעים משפת מזבח ולמעלה. והא סברא לית ליה לר' יהודה בזבחים. וקומה כרוחב חמש אמות דכת' מסך הפתח בפרשה שנייה משפת קלעים ולמעלה. נמצא שהיה הפתח עשרים קלעים חמש אמות משפת המזבח שהיה גבהו עשר. ומסך פתח שער החצר חמש אמות משפת קלעים ולמעלה הרי עשרים וכן עיקר. ומה שבספרים בלשון קושיא ותירוץ והא כי כתב בגובהה כתי' פי' משובש היה. ולפי מה דכתבו בספרים וקומה חמש אמות ולא כתבו ברוחב חמש אמות טעו והגיהו משפת קלעים ולמטה או משפת מזבח ולמעלה. דכיון דלא ידעו דקרא דמסך פתח נקט בעל כרחך לא יכלו לפרש מהו משפת קלעים ולמעלה דהא בקלעים קאי. ועוד לדברי רבינו שלמה דמפרש דארוחבה קאי לר' יהודה מאי טעמא פריך הא איהו ברוחב מעשר פליג כדלקמן. ועוד מאולם עצמו דיליף ר' יהודה (לומר) [לימא] ליה הא ההוא עשרים רוחב. ועוד לתרוייהו לאו פירכא היא דהא צורת הפתח הוה ליה. ואיפכא הוה ליה למיפרך כדפריך לקמן לא תיהני ליה צורת הפתח. ועוד כולה שמעתא אגובהה קיימא. וכן פר"ח דאגובה פריך. ובכל הספרים ישנים גרסי' משפת קלעים ולמעלה. ועוד מה היה דחוק לומר איכ' אימא בדבר שהוא שקר גמור דקרא דמזה ומזה לשער החצר פשי' דארוחבה קאי לר' יהודה ופתח שער החצר מהכא נפקא לן. שום אדם שיודע הפרשה לא יוכל לפרש דקלעים חמש עשרה אמה אל הכתף אגבוהה של קלעים קאי וזיל קרי בי רב הוא. ותו לא מידי.
